סיפור שק הקמח: המדריך לרוטציה מוצלחת- חלק 1

"רדי למרתף ותביאי לי שק קמח של 15 קילו!"

המשפט הזה נאמר לי, בצרפתית, אחרי יומיים של סטאז' באחת הקונדיטוריות המובילות בפריז.

לקח לי רגע להבין מה בכלל ביקש ממני השף שעמד מולי וציפה שאתחיל לזוז (תודה לאל על ג'ניפר, החברה הקנדית שעזרה לי בתרגום).

ואז נתקלתי בכמה בעיות.

קודם כל, לא ידעתי איפה המרתף. אף אחד לא הראה לי איפה הוא או סיפר לי שהוא קיים.

כשכבר הצביעו לי על הכיוון ואחרי חיפוש ממושך, לא מצאתי את המתג להדלקת האור.

מובכת, עליתי לבקש עזרה.

כשהגעתי פנימה לבסוף, גיליתי ששק קמח במשקל 15 קילו זה אולי דבר שאני יכולה להרים, אבל תוסיפו לזה טיפוס חזרה במדרגות ואין אותי.

אתם מנחשים נכון, שוב הלכתי לבקש עזרה. סחבנו יחד את השק אני וג'ניפר, וחזרנו לפרצופו הזועף של השף, שלדעתו כל הסיפור לקח לי יותר מדיי זמן.

למה אני מספרת לכם על סאגת הקמח, כמעט 10 שנים אחרי שהתרחשה, במדריך על רוטציה?

כי כדי להבין מה היא ולמה היא חשובה, אנחנו צריכים להבין קודם את החשיבות של סביבה נגישה, מזמינה ומסודרת עבור התפתחות הילדים שלנו. הסביבה המוכנה היא אחד העקרונות המרכזיים בגישת ושיטת החינוך המונטסורי, והיא נשענת בין היתר על כמה מהנטיות הטבעיות של כל בני האדם, ועל תקופת הרגישות לסדר שקיימת אצל ילדים בין גיל שנה עד 3.

כמו כולנו, כדי לפעול בביטחון ובעצמאות בתוך הסביבה שלהם, הילדים שלנו זקוקים למידע לגבי איפה מונח כל דבר, לידיעה שיוכלו להגיע לחפצים להם הם זקוקים בעצמם, ולאפשרות לבצע רצף פעולות כמו: לקחת משחק מהמקום, לפתוח אותו כדי להתחיל לשחק, להשלים את המשחק בו, לסדר חזרה בקופסא או המגש ולהניח חזרה במקום. זו היא למעשה הנטייה הטבעית לסדר: הצורך של כל אדם להיות מסוגל להשלים רצף פעולות מאורגן, לפי סדר קבוע וחזרתי בעל התחלה, אמצע וסוף. הרצף הזה מאפשר לנו ביטחון ובלעדיו נחוש בלבול וחוסר אונים, ובסביבה אנושית גם מבוכה (ממש כמו שאני הרגשתי כשהייתי צריכה לבקש עזרה שוב ושוב). לנטייה הו מצטרפת הנטייה להתמצאות: הצורך להכיר את הסביבה בה אני חי או נמצא כרגע, למצוא את עצמי בסיטואציה לא מוכרת. כדי להיות פנוי ללמידה וחקירה, אנחנו צריכים להרגיש שהסתגלנו למקום בו אנחנו נמצאים, שאנחנו מכירים אותו לפחות היכרות בסיסית.

בנוסף, בחלון הזמנים שבין גיל שנה לגיל 3 מופיעה אצל הילדים תקופת הרגישות לסדר, שבמהלכה הסדר בפיזי בסביבה הוא קריטי עבורם. הילד ממש צריך לראות סדר בעיניים כדי להיות מסוגל להתרכז ולהתפתח. הסדר החיצוני מאפשר לילד סדר פנימי. איך זה נראה בפועל? אם שמתם לב שילדיכם בגיל הזה מאוד מקפידים על הנחת דברים במקום (גם שלכם או של האורחים), מסדרים חפצים בשורות או טורים, או עוסקים במיון לפי קטגוריות- זה זה!

(אם הסתקרנתם לגבי תקופות הרגישות והנטיות הטבעיות, תוכלו ללמוד עליהן עוד בהרצאת הבסיס שלי)

איך ניתן מענה לתקופת הרגישות לסדר ולנטיות הטבעיות לסדר והתמצאות?

נכין עבור הילד סביבה מסודרת ומאורגנת. הוא צריך להיות מסוגל להגיע לכל מה שהוא זקוק לו כדי להתנהל בעצמאות: לכלי האוכל שלו, למתג של הדלקת וכיבוי האור בחדר, להיכנס ולצאת מהמיטה שלו, לטפס לרחוץ ידיים בכיור או כדי להתפנות באסלה/סיר ועוד. הוא גם צריך לראות סדר בעיניים, ולכן נקפיד בתקופה זו עוד יותר על כך שלכל חפץ יהיה את המקום המוגדר שלו. נהווה בעצמנו דוגמא אישית סדר וארגון ונחזיר דברים למקום.

לוקח.ת לך משימה? בחר.י פינה אחת בבית, רדי לגובה הילד שלך (על הברכיים או בזחילה) ובדקי מה הוא רואה מהגובה הזה? למה הוא יכול להגיע? באיזו דרך את יכולה להנמיך עבורו את הפריט/החפץ שהוא זקוק לו, או להגביה את הילד כך שיגיע אליו? ארגני את הפינה כך שלילד יהיה כל מה שהוא זקוק לו, והניחי כל דבר במקום ברור אליו הילד יוכל להחזירו. אני מאתגרת אותך גם לשלוח לי תמונת לפני ואחרי ולספר לי מה עשית! אשמח לדייק אותך בדרך.

ועכשיו, בואי נגיע למשחקים. אני מתארת לעצמי שיש לכם בבית לא מעט מהם.

לעתים קרובות הם מאוחסנים בקופסאות פלסטיק גדולות או בסלים עמוקים. משחקי קופסא והרכבות למיניהם בקופסאות המקוריות שלעתים הילדים מתקשים לפתוח. ובעיקר, הכל מונח יחד בחדר המשחקים או הסלון בצורה לא מאורגנת ומאוד מעמיסה על העין.

לכן, בסביבה ביתית מונטסורית אנחנו בוחרות מספר מצומצם של משחקים שיהיו זמינים בכל פעם.

ההמלצה שלי היא בין 6-8 משחקים ותרגילים זמינים עבור כל ילד. השאר, מאוחסן באיזור או ארון שנקרא "אחסון שקט". ככלל, האחסון השקט אינו נגיש ביום-יום.

את המשחקים והתרגילים שבחרנו נסדר בעצמנו או יחד עם הילד בצורה נגישה: עדיף בקופסאות פתוחות או מגשים. נבדוק שכל החלקים קיימים (כמה מתסכל עבור ילד לפתור פאזל של 100 חלקים ולגלות בחלק 99 שלא יוכל לסיים!), נניח בגובה שהילד מסוגל להגיע אליו, ונוודא שהקופסא והמשחק בתוכה הם במשקל שהילד מסוגל להרים ולשאת. נוודא גם שיש איזור משחק נעים כמו שטיח או שולחן שעליו יוכל הילד לפרוש את המשחק.

את בטח תוהה אם 6-8 משחקים לא ישעממו את הילד.ה שלך. אז קודם כל, לא. דווקא שבסביבה יש פחות גירויים, ילדים מוסגלים להתרכז וליהנות מהפעילות בה הם עוסקים לזמן ארוך יותר. ושנית, כשתראי שהילדים איבדו עניין במשחקים הנוכחיים (בד"כ אחרי שבוע-שבועיים) אני מזמינה אותך לעשות רוטציה!

לאחסן באחסון השקט את מה שבחוץ, ולהוציא החוצה לאיזור המשחק משחקים ופעילויות חדשות ומרעננות.

איך תדעי איזה משחקים ותרגילים יתאימו ויעניינו את הילדים שלך? ואיך להציג משחק על המדף בצורה מושכת ומאפשרת ריכוז?

שתי ההרצאות שלי: הרצאת הבסיס: מונטסורי בגובה העיניים, והרצאת המשחקים והתרגילים, זמינות לרכישה כאן במחיר משתלם. תלמדי בהן את הבסיס לבית מונטסורי וגם את כל מה שקשור בארגון סביבת המשחקים, כולל פירוט על מה זה תרגיל, איך בונים ומציגים אותו ועוד.

והנה כמה צילומי מסך מתוך הצ'אט של הזום, של תגובות שכתבו אמהות שצפו בהרצאות!

בחלק הבא של המדריך נכיר את העקרונות לרוטציה מוצלחת, כזו שהילדים יהנו וילמדו ממנה, שתהיה מגוונת ועשירה, ושתאפשר לכולכם סדר חיצוני ופנימי.

אם עוד לא נרשמת לרשימת התפוצה שלי, בואי לעשות את זה כאן, כדי שתקבלי את החלק הבא של המדריך ישירות למייל.

ועכשיו, ישמח אותי ממש אם תכתבי לי כאן למטה מה למדת מהמדריך, ומה את הולכת לעשות אחרת כבר היום (טוב, אפשר גם מחר).

דביר.